מסלה ואח' נ' מונדו פיגומים בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה.

רקע כללי והמחלוקות בין הצדדים

התובע יליד 12.11.84, נפגע ביום 22.2.09 עת עבד אצל הנתבעת 1 (להלן: "מונדו") באתר של הנתבעת 2 (להלן: "פז"). התובע הועסק כעובד כללי אצל מונדו, כמרכיב/מפרק פיגומים. ד"ר בר אילן, מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור 8% בגין: "אין השפעה-השפעה קלה" על כושר הפעולה של המערכת הלוקומוטורית.

המחלוקות בין הצדדים הן בשאלת אופן התרחשות האירוע, האחריות להתרחשות האירוע והנזק. אבחן סוגיות אלה אחת לאחת.

אופן התרחשות האירוע

אתחיל ואומר כי מקובלת עלי גרסת התובע לאופן התרחשות האירוע ולהלן אפרט את הנימוקים לקביעתי זו.

בתצהירו תיאר התובע את אופן התרחשות האירוע בסעיף 1 כדלקמן: "... בעת שהרמתי והזזתי פלטת עץ שהייתה מונחת על הקרקע, נפלתי לבור ביוב בקוטר של כ – 55 ס"מ שלא היה מכוסה ואשר הוסתר מתחת לפלטה...".

לטענת מונדו, התובע לא הוכיח את נסיבות האירוע. מונדו סומכת עמדתה זו על העובדה כי בתביעה למל"ל הצהיר התובע כי נפל מפיגום (מפנה לע' 34 למוצגיה) ועל כן כך נכתב גם בדו"ח הוועדה הרפואית של המל"ל (מפנה לע' 43 למוצגיה). התובע נשאל בחקירתו אם עיין במסמכי המל"ל טרם שחתם עליהם והשיב בחיוב וכן אישר שתוכנם אמת. התובע ציין כי היו עדים לאירוע, אולם אלה לא הגיעו לעדות. יוצא איפה כי עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי ועל כן התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח אופן התרחשות האירוע.

אינני מקבלת עמדתה של מונדו בעניין זה. ראשית, כפי שציין התובע בסיכומי התשובה שהגיש, בטופס שהגישה מונדו למל"ל (בל/250), היא עצמה ציינה כי "תוך כדי הקמת פיגום נפילה לבור ופגיעה בברך שמאל." (ע' 48 למוצגי מונדו). כלומר, מונדו איננה מציינת כי התובע נפל מפיגום, אלא רק כי עסק בהקמת פיגום ובכל מקרה מציינת כי נפל לבור ונפגע. נראה כי אופן הצגת האירוע על ידי מונדו במסמך רשמי למל"ל, שומט את הקרקע תחת טענתה כי התובע לא הוכיח גרסתו. אציין עוד כי ככל הידוע לבית המשפט, מדובר היה בפירוק פיגום ולא בהקמתו, כך שמונדו לא הקפידה יתר על המידה על הדיוק במסמך שהוגש על ידה למל"ל וטוב הייתה עושה אילו נמנעה מהעלאת טענות בעניין זה כלפי התובע.

בהקשר זה יש לציין, כי הוועדה הרפואית (ע' 43 למוצגים) לא התייחסה כלל לאופן התרחשות האירוע, אלא אך ציינה כי מדובר במצב לאחר חבלת ברך שמאל, על כן לא ברורה טענתה של מונדו בהקשר זה.

עוד ציין בצדק ב"כ התובע, כי התובע נשאל בחקירתו באופן כללי לעניין אמיתות המסמכים עליהם חתם למל"ל, אולם לא עומת עם המסמך הספציפי אליו מפנה מונדו כעת ולא ניתנה לו ההזדמנות להסביר מדוע לכאורה עולה ממסמך זה גרסה אחרת להתרחשות האירוע מזו הנטענת על ידו בתצהירו (ע' 10 ש' 2-10). ב"כ התובע בסיכומי התשובה טוען כי התובע לא מילא טופס זה. אין מקום כי ב"כ התובע במסגרת הסיכומים יוסיף גרסה עובדתית לכאורה מפי התובע, כשזו לא ניתנה על ידי התובע בעדותו. עם זאת, בהיעדר הפנייה של התובע למסמך במסגרת חקירתו הנגדית לצורך קבלת תגובתו, קיים ספק בשאלה אם התובע מילא את הטופס ואם יש לו הסבר להבדלי הגרסאות.

אוסיף לכך את העובדה כי לבקשת ב"כ פז, הדגים התובע באולם בית המשפט את האופן בו התרחש האירוע והדגמתו המחישה היטב כיצד יכול היה לדחוף את הדיקט כשהוא מסתכל למעלה ולא לראות כי מתחת לדיקט היה בור (ע' 22 ש' 1-6). בית המשפט התרשם מאמינותה של הדגמה זו.

אני סבורה אם כן כי גרסת התובע לא נסתרה וכי יש לה חיזוק בטופס בל/250 של מונדו וכן חיזוק בהדגמה שביצע התובע בבית המשפט ועל כן אני מקבלת את גרסתו של התובע לאופן התרחשות האירוע.

שאלת האחריות

אני סבורה כי מוטלת על כל אחת מן הנתבעות אחריות להתרחשות האירוע, אם כי מקובל עלי כי יש לייחס אשם תורם מסוים אף לתובע. אני סבורה כי האחריות מתחלקת באופן שווה בין מונדו לפז. להלן אבהיר קביעותיי אלה לגבי כל אחת מן הנתבעות ולגבי אשמו של התובע.

אתחיל ואומר כי אינני מקבלת טענת התובע להיפוך נטל הראיה, אשר נטענה על ידו בלשון מעט רפה. לטענת התובע האירוע התרחש במקום מסוכן ועל כן הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות מוטל על הנתבעות. אני סבורה, כי לנוכח קבלת גרסת התובע לגבי אופן התרחשות האירוע, היינו כי מדובר באירוע שהתרחש על הקרקע, על משטח ישר ולא על גבי פיגום, אין לומר על פני הדברים כי מדובר במקום מסוכן, גם אם בדי עבד התברר כי המקום טמן בחובו סכנות. אני סבורה כי בור ביוב לכשעצמו איננו דבר מסוכן, ובלבד שהוא סגור כראוי. אני סבורה אם כן כי נטל הראיה מוטל על התובע, אולם לטעמי עמד בו התובע כפי שאפרט להלן ואתחיל בפז.

האחריות של פז

טוענת פז, כי אין לה כל אחריות כלפי התובע ומכל מקום ככל שיש לה כזו הרי שהיא מכוסה בפוליסת ביטוח אצל הצד השלישי 2 אשר הוצאה על פי ההסכם בין פז לבין מונדו ועל כן ככל שמדובר בחיוב עד סכום של 100,000$, יש להטילו על הצדדים השלישיים ולחייבם בהוצאותיה של פז, אשר לא היה מקום כלל כי תידרש לניהול הליך זה.

לגופו של עניין טוענת פז, כי התובע לא היה עובד שלה ולא קיבל הוראות מעובד שלה. מנהליו של התובע בעת התרחשות התאונה היו מטעם מונדו בלבד. נראה כי בסוגיה זו אין מחלוקת בין הצדדים. עוד טוענת פז, כי מונדו הביאה את התובע לפרק פיגומים שמונדו עצמה הרכיבה. לטענת פז, הפיגומים אינם של פז והדיקט איננו של פז. ההוראות לביצוע הפירוק לא ניתנו על ידי פז ועל כן לכל היותר ניתן לטעון כלפיה כי לא דאגה כי מונדו תדאג לעובדיה, אולם העד מטעם מונדו הסכים כי פז דווקא השגיחה על הבטיחות של עובדי מונדו באמצעות דרישות שונות שדרשה ממונדו לגבי העבודה בשטחה.